פסק-דין בתיק ת"א 1200/97

1.         בהחלטה מיום 2.3.03 קבעתי כי הנתבעת אחראית לפיצוי נזקים שנגרמו לתובע 1 (להלן: התובע) בלידה, שבמהלכה "נתקעה" כתפו (להלן: התאונה). הדיון לאחר מכן התמקד בשאלת נזקיו של התובע 1 ובשאלת היקף הפיצוי ההולם אותם. התובעים 2 ו-3 הם הורי התובע 1. בשאלת היקף הפיצוי לו זכאים התובע והוריו, אדון עתה.

2.         התובע יליד 20.10.93 והוא כבן 14 וחצי שנים כיום. אין מחלוקת כי התובע סובל משיתוק חלקי בגפה השמאלית העליונה, כתוצאה מפרע כתפיים בעת לידתו (ERB PALSY), ואין מחלוקת שיש לתובע גם נכות פסיכיאטרית בגין התאונה.

לעניין הנכות הפסיכיאטרית, הוסכם כי חישובי הנזק ייערכו לפי 15% (מיצוע הנכות על פי חוות הדעת שהוגשו ע"י הצדדים), וכל צד שומר על טענותיו לגבי המשמעות של נכות זו.

לצורך הערכת הנכות האורטופדית, הסכימו הצדדים על מינוי פרופ' ליברגל. פרופ' ליברגל קבע את נכותו של התובע בשיעור של 40.5 אחוז, וציין בחוות דעתו, בין השאר, כי בולטת א-סימטריה של הגפיים העליונות, כאשר יד שמאל קצרה ב-6 ס"מ לעומת יד ימין, וגם כף היד השמאלית קטנה יותר. פרופ' ליברגל הבהיר, כי הנכות ביד אחת משפיעה על צורת העמידה של התובע, בגרמה לכך שהוא אינו עומד זקוף, והיא גם משפיעה על מידת זריזותו. לדברי פרופ' ליברגל, פרט לפגיעה העצבית, קיימת לתובע גם בעיית יציבות הגוף, שהשלכתה חזותית. כדבריו:

"ברגע שאמרתי שיש פה נכות שקשורה לתבנית מראה ותפקוד, התייחסתי ליציבה ולהשלכות ההתנהגותיות, ואני חושב שכן יש לזה ביטוי למראה החזותי" (פרו' מיום 18.9.05, עמ' 15).

            הנכות הרפואית (40.5% אורתופדית ו-15% פסיכיאטרית) המשוקללת של התובע 1 עומדת ,אפוא, על 49.425%.

3.         ב"כ התובע "לוקח" את ממצאי המומחה פרופ' ליברגל (בעיקר את התבטאותו ביחס ליציבות) הרבה מעבר ללשון שבה מצאו ביטוי, וטוען, כי יש לפצות את התובע גם בגין התאמת דיור וניידות, ואילו באת-כח הנתבעת טוענת, כי התייחסות המומחה לבעיית היציבה כלל אינה עומדת לפני, בשל שינוי חזית. לעניין זה טענה באת-כח הנתבעת, כי החזית שברפואה הוגדרה במסגרת שלוש חוות הדעת של ד"ר בלאט, שהוגשו מטעם התובע, שבהן לא היתה התייחסות לבעיות ניידות או יציבה של התובע. בתשובתו, הפנה בא-כח התובע לסעיף 7 לכתב התביעה, בו נאמר:

"א.   כתוצאה מאירועי לידתו לא היה התובע מסוגל להניע את ידו השמאלית בשבועות הראשונים לחייו, ועד היום הינו מוגבל באופן משמעותי בתנועות ידו זו וקיים עיוות ניכר באורכה וצורתה.

ב.     בארבעת החודשים הראשונים לחייו לא היה מסוגל התובע לשכב על בטנו וכל גוו היה עקום ימינה.

ג.      כיום עמוד השידרה של התובע עקום עקב המצב ביד שמאל והשיתוק ביד זו, אשר הינה שמוטה לחלוטין וכף ידו מאוגרפת תמידית בשל הפגיעה במערכת העצבים. התובע מתקשה בהרמה וביישור של יד שמאל, וקיימת גם פגיעה ברגל שמאל ובעיקר בירך (דיספלזיה בירך). נוסף על כך, שתי הגפיים השמאליות קצרות מהימניות. מן הראוי לציין כי התובע אף טופל בירכו, במספר שלבים בכריות, לאחר מכן גובסו שתי הרגליים בפישוק רב למשך כשבעה שבועות, וכן עם נעליים מיוחדות. התובע אף נופל רבות בשל חוסר יציבות שנגרמה מהפגיעה באגן, בעיקר על צד שמאל, עם מכות מרובות במצחו".

            לדברי בא-כח התובע, עדותו של המומחה המוסכם פרופ' ליברגל תמכה בטענות אלו. איני סבורה כך. המומחה לא התייחס לבעיות ברגליים, דהיינו - לרגל קצרה יותר מהאחרת או לבעיות באגן ובירך, הנובעות מהתאונה, אלא לאופן עמידת התובע בלבד, הנובעת מא-סימטריה של הגפיים העליונות. בעדותו אמר פרופ' ליברגל:

"עמידה לא זקופה, בולטת א-סימטריה של הגפיים העליונות כאשר יד שמאל קצרה בכ-6 ס"מ לעומת יד ימין. בולט הבדל בנפח המסה השרירית. גם כף היד השמאלית קטנה בהשוואה לשמאלית [צ"ל: לימנית]. צריך להבין שיש פה תבנית שימוש ביד נכה שמשפיעה על הכל - על צורת העמידה שלו שהוא לא עומד זקוף אלא עומד חבול, משפיעה על הרבה דברים, שהם כבר לא בתחום האובייקטיבי אפילו, שהיד הזו מגיעה לעזור היא לא עושה שום דבר והיא גם משפיעה בעקיפין על זריזות שיש לו באופן כללי בגלל מה שהוא אימץ או סיגל לעצמו במהלך השנים עם המגבלה למרות מאמצי שיקום ... בוודאי שהוא לא יכול להרים את היד גבוה. הוא לא יכול לסובב את היד החוצה, הוא לא יכול לאכול עם היד הזו ... יש לילד הזה מגבלה קשה. חלק גדול ממנה הוא המשמעות של לגדול בתוך זה שאתה לא יכול לעשות כמו כולם, שאתה מסתיר את זה, שכל חודש אתה הולך לרופא זה או אחר, שאתה הולך לניתוחים".

המומחה ציין, בהמשך דבריו, כי לא התייחס למישור האסטטי בקביעת אחוזי הנכות, אבל הבהיר שהנכות יש לה ביטוי במראה של התובע בכל הנוגע ליציבה ולהשלכות ההתנהגותיות (עמ' 15). המומחה גם אישר שיש לתובע קושי, למשל להשתמש בכפתורים (שם). עם זאת, בכל הנוגע ליכולת ההדפסה והשימוש במחשב, ענה המומחה "היום יש פתרונות ... זו שאלה שיקומית". קשיים אלו נוגעים לשימוש ביד הפגועה.

4.         כפי שעולה מהדברים לעיל, אין בידי להסכים לפירוש שנתן בא-כח התובע לדברי המומחה. אכן, מדבריו של המומחה בעדותו עלה, כי לנכות שנגרמה בלידה השלכה רחבה יותר מאשר על חלקו העליון של הגוף, ואולם, לא עלה ממנה כי בעיות הירך השמאלית קשורות ללידה, וכך גם כלשהי ברגליים. גם בחוות הדעת שנתן המומחה אין התייחסות לחוסר יציבות הקשורה לרגליים, הוא ציין בה אך ורק כי עמידת התובע אינה זקופה: "עמידה לא זקופה, בולטת א-סימטריה של הגפיים העליונות". מכאן, שגם חוות הדעת של המומחה אינה מתייחסת לרגליים. על כן, איני סבורה כי על הנתבעת לפצות את התובע בגין הקשיים שגורמת רגלו, אם הם קיימים, ובכלל זה כל הכרוך בבעיית פישוק הרגליים של התובע, שלגביה העידה אמו. מכתב התביעה עולה בבירור, כי לתובע, מגיל צעיר, בעיית פישוק ובעיה בירך. פרופ' ליברגל לא קשר בעיות אלו לתאונה. יתר על כן, אני סבורה, כי לא עלה מדברי המומחה, בכללותם, כי התובע מתקשה בהליכה בשל אי-הסימטריה בגפיים העליונות. כל שעולה מדבריו הוא שהתובע אינו נראה זקוף, ולכן, גם אינו נראה יציב. המומחה לא אישר כל פגיעה באגן או ברגל שמאל, ולכן אין לייחס לתאונה נזק של קשיים בהליכה או בניידות.

            בהקשר לבעיית היציבות נטען ע"י בא-כח התובע, בהישען על דברי המומחית הגב' אילה שיפמן, כי יש להביא לכך שדירת התובע תמוקם בקומת קרקע באופן שיימנע צורך בעליה ובירידת מדרגות, ורצוי שהחניה תהיה קרובה לבית ומסומנת כחנייה לרכב נכה, ועל פי הטיעון, הפיצוי צריך להביא בחשבון דירה מתאימה כאמור.

לטענות אלו אין יסוד. קביעת נכותו של התובע נעשתה בהסכמה ע"י פרופ' ליברגל, ומהערכתו של זה, לא עולה פגיעה ברגליים המביאה לקשיי תנועה. אוסיף, כי בא-כח התובע טוען כי די בכך שפרופ' ליברגל לא נחקר ע"י באת-כח הנתבעת בנושא בעיית היציבות לה טען, כדי לבסס את טענותיו. אני סבורה כי אין עובדת אי-החקירה מבססת טענותיו, מאחר שמדברי פרופ' ליברגל, מלכתחילה לא עלתה בעיה הנוגעת לרגליים ואי-היציבות אליה התייחס אינה נוגעת מראש לבעיית הליכה, לכן, אי-החקירה בנושא אינה מועילה לתובע. נהפוך הוא.

לאור האמור, אין כל מקום לפיצוי בגין החלפת דיור, וגם לא לפיצוי בגין בעיות הליכה המזכות ברכב. עם זאת, מקובל עלי שבגין הבעיה בידו, רצוי שהתובע ינהג ברכב אוטומטי, ובמובן זה בלבד, בהתחשב בהבדלים הרלבנטיים בעלות מול רכב רגיל, ייפסק פיצוי בגין הניידות.

על כן, בסופו של דבר, המחלוקת בעניין שינוי החזית היא בעלת משמעות זניחה. מהאמור עולה, כי אין כל שינוי חזית במובן זה שאין יסוד לטענות התובע, שהביאו לטענה, מאחר שבעדותו התייחס המומחה בסך הכל לביטוי חיצוני של אותה נכות שעליה דיבר בחוות דעתו, דהיינו - נכות ביד שמאל המשפיעה על התבנית ההתנהגותית "של הגף כולו" בשל חוסר הסימטריה בין הידיים. אין בעדותו יסוד לטענת בעיות בהליכה, או בתנועה הקשורה בה.

5.         יש לציין, כי במלחמתה מול הפירוש של בא-כח התובע לדברי המומחה, הרחיקה באת-כח הנתבעת לכת, טענה כי פרופ' ליברגל לא היה מומחה מוסכם, והוסיפה כי לא ויתרה על המומחה מטעמה. ואולם, לא כך עלה מהודעת הצדדים לבית המשפט. הצדדים הודיעו כי הסכימו על מינויו של פרופ' ליברגל, תוך שהובהר כי מומחי הצדדים בנושא זה לא יישמעו - מאחר שחוות הדעת שהוגשו אינן מעודכנות - ומכל מקום, המומחים האחרים בתחום האורטופדי של כל אחד מהצדדים כלל לא הגיעו למתן עדות וחוות דעתם לא נעשתה ראיה, לכן, ממילא, אין ביד הנתבעת להישען על חוות הדעת של המומחה מטעמה, ד"ר רוסו.